עמליה חציר | נגיעות | טפט (קטע) | 2017   

עמליה חציר | דף יוצרת |אמנית רב תחומית

הדממה סביב העיוורון שלי שיתקה אותי יותר מהחשיכה.

בחרתי ליצור ולהשמיע ׳קול׳ גם בממד החזותי, כאקט חתרני הקורא תיגר על הגבולות שהמגבלה, ובעיקר החברה, שמה לאנשים עם נכות. רציתי לתת צבע, צורה, נוף ומרחב חוויתי ורגשי לעיוורון.

אנשי הטיפול הדריכו וייעצו לי למצוא מקום עבודה מותאם, קבוע ומסודר וללכת במסלולים ברורים ומתוכננים מראש. אני רציתי לעוף, לחוות, להתרגש, להתנסות, לבלוע את החיים לפני שתגיע החשיכה. בדרך לחושך מצאתי המון אור, שמחה ויצירה לצד הכאב והאובדן, וזה בדיוק מה שאני מנסה להעביר באמנות שלי.

בתחילת הדרך ניסיתי ליצור ייצוגים קונקרטיים של העולם החזותי וציירתי ציורים, המנסים להדגים ולהמחיש את הסביבה המפורקת של אדם המתהלך בעולם עם זווית ראייה מוגבלת של 5 מעלות. עם  הציורים בא לידי ביטוי גם העולם הרגשי. להיות אישה חסרה היה אחד המוטיבים החוזרים בעבודותיי. זה מורכב, להסתובב בעולם ולהיות אובייקט נצפה מבלי לדעת מיהו הצופה, מה הוא רואה ואיך אני נראית.

נגיעות

 

טפט "נגיעות" מורכב מתצלומים שצלמתי במהלך הליכה במרחב הציבורי, בו אני אוחזת בידיים של ה"אחר/ת" המוביל/ה אותי לדרך. במהלך האחיזה נוצר מרחב גופני חדש בין שני הגופים, שמייצר אינטימיות, הנחווית לעתים כאינטימיות כפויה. בחרתי לצלם את חלקי הגוף הנוגעים בלבד, ללא הפנים, ובכך אני משמרת את האינטימיות. ריבוי ושכפול המגעים הרגעיים בפורמט עצום (2X3.5 מטר) מנסה להכניס את הצופה לחוויה האישית.

אישה ב-5 מעלות

בסדרת עבודות הפוטושופ שהצגתי בתערוכת היחיד "אישה ב-5  מעלות" (אפריל 2019, אוצרת: סימה לנדאו) פרקתי תמונות של נשים עד לנקודה בה ניתן לייצור זיהוי ייחודי לכל דמות נשית, ובכך לייצר מרחב המאפשר לה להתקיים כסובייקט למרות חלקיותה. שיבצתי את חלקי הפנים באופן בלתי מושלם בצילומי נוף שצילמתי מתוך ספרי צילום. בחרתי בפרגמנטים מבודדים בנוף, המדגישים את האובדן במרחב ואת אובדן ההקשר בו נעשה הצילום המקורי. וכך כתבה אוצרת התערוכה, סימה לנדאו: "סדרה זו של עבודות פוטושופ עוסקת בחקירה של מהות הסובייקט באמצעות פירוק והרכבה של ייצוגים נשיים בתרבות הפופולרית. פעולת הפירוק בחברה נעשתה, על פי רוב, במטרה לשלול את זהותה של האישה והפיכתה לאובייקט. תחושת המועקה בשל אובדן ההקשר המלווה את הצופה מתפרקת מול האסתטיקה המוקפדת בה משובצות חלקי הדמויות המפורקות של הנשים".

אובייקט מעבר

ארכיון הזיכרונות האישי שלי כולל מכתבים שנשלחו אלי במהלך השנים וחלקים מיומניי האישיים, אותם אינני מסוגלת לקרוא בשל העיוורון - ואינני רוצה שיקראו על ידי אחרים. אוסף פיסות הילדות וההתבגרות עשוי מספרי זיכרונות, פתקים שהועברו בשיעורים, אריזת הגרביונים הראשונים שלי. אני לא יכולה לקרוא בהם, לראות אותם בשלמות, אלא רק כפרגמנטים, כנקודות בחלל. האינטימיות שיש בהתבוננות בזיכרונות העבר אבדה. בין הזיכרון, שהוא הארכיון והאוסף והמרתף, לבין ההווה חוצצות עתה המילים, שורה של סימנים מדוברים שלא מצליחים לסמן את ההוויה. הייתי זקוקה ל"אובייקט מעבר" שיגשר בין שני החלקים.

 

"אובייקט מעבר" היא סדרת עבודות - פרי שיתוף פעולה עם האמן גיל ורטהיימר. הסדרה כוללת ארבעה פסלים, עבודת וידאו-ארט וסרט המתעד את תהליך העבודה המשותפת. הפסלים - דמויות נשיות עשויות רשת לולים וברזל בנייה, המקובעות וכבולות בגושי בטון עטופות בעיסת נייר עשויה מקרעי מכתבים, יומנים, אריזות פתקים ופריטים רבים אחרים מארכיון הזיכרונות של העבר. בתהליך העבודה של גיל ושלי הפסלים היו חשופים לגשם, רוח ושמש. כתוצאה מכך עיסת הנייר ספוגת הזיכרונות ומי הגשמים כופפה את הרשת ופגיעת החיים הותירה את חותמה על הדמויות הנשיות. עבודת הוידאו-ארט מפורקת בדומה לחוויית הזיכרון האנושי ולעומתה החלק השלישי של העבודה, קטעים דוקומנטריים של תהליך העבודה יוצרים חוויה של השלמה.

 עמליה חציר | גיל ורטהיימר | אובייקט מעבר
עמליה חציר | גיל ורטהיימר אובייקט מעבר

עמליה חציר | גיל ורטהיימר |  אובייקט מעבר | וידאו ארט | 2017